אורלי מנירב

פעמים רבות המוצרים הראשונים שאנשים נוהגים להוציא מהתפריט היומי שלהם הם מוצרי חלב, וזאת בעקבות השכיחות הגבוהה של תופעה הנקראית אי סבילות ללקטוז. אמנם זכה הלקטוז, סוכר החלב, לכל ה"תהילה" אך מסתבר שיש לו "אח חורג" - הפרוקטוז. פרוקטוז פועל בצורה שונה מזו של הלקטוז, אבל הוא מוביל פחות או יותר לאותם סימפטומים גסטרואנטרולוגים. כאשר פרוקטוז לא נספג במלואו במעי הדק, הוא מושך אליו נוזלים (כתוצאה מעומס אוסמוטי) ומגיע איתם למעי הגס. במעי הגס הוא עובר תסיסה ע"י חיידקים ומתקבלים גזים המחריפים את תחושת הנפיחות. יחד עם זאת, אותם הנוזלים יכולים לגרום לתגובה לקסטיבית (שלשול).  

​

בכל הנוגע לתסמונת המעי הרגיז קיימים מזונות רבים עליהם יכולתי להרחיב את הדיבור, אבל בחרתי להתמקד דווקא בפרוקטוז. פרוקטוז אמנם לא מדורג גבוה בתודעת הציבור, אבל מסתבר שיותר מ-1 מכל 3 אנשים הסובלים ממעי רגיז הוא בעל אי סבילות לפרוקטוז. אי סבילות לפרוקטוז לא ספציפית רק לסובלים ממעי רגיז אך בפירוש ייתכן שתגובתם לצריכת מוצרים המכילים פרוקטוז תהיה חריפה יותר. בדומה לבדיקת אי סבילות ללקטוז, גם אי סבילות לפרוקטוז הינה בדיקת נשיפה הניתנת לביצוע ע"י רופא גסטרואנטרולוג. מזונות רבים מכילים פרוקטוז ברמות שונות אך כפי שציינתי קודם, דבש ופירות מכילים פרוקטוז חופשי בכמות הגדולה ביותר. הימנעות מוחלטת מפרוקטוז הינה עניין לא פשוט, אולם מידת ההמנעות הנחוצה יכולה בפירוש להיות מושפעת ממידת אי הסבילות. אחד הדברים שמסייעים בספיגת הפרוקטוז, ובכך בהקטנת הסמפטומים שלו, הוא סוג סוכר נוסף הקרוי גלוקוז. פירות שונים מכילים את שני סוגי הסוכרים אך ביחסים שונים. אם נשווה לדוגמה בין תפוח לבין אפרסק נראה שאפרסק פחות יגרום לסימפטומים גסטרואנטרולוגים (אם בכלל) בגלל שהוא מכיל יחס טוב של גלוקוז - פרוקטוז. דיאטה למעי רגיז בכלל, ודיאטה דלת פקורטוז בפרט, דורשת התאמה אישית אשר מאפשרת הקלה של הסימפטומים, ללא הגבלה מיותרת, או חריפה יתר על המידה, באפשרויות האכילה העומדות בפני כל אחד ואחת מהסובלים מסנדרום המעי הרגיז.